פסק-דין בתיק ת"א 1400-09

בתביעה שלפני מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי בסך 3,842,682 ש"ח בגין הפרת הסכם שנכרת ביום 28.11.2006 בין הנתבעות לבין "ערוץ עסקים, כלכלה ומשפט בע"מ" (תאגיד היזמים ביסוד) (להלן: "ההסכם").

רקע

התובעים ואחרים (להלן: "היזמים") התקשרו בהסכם מיום 23.4.2006 לשיתוף פעולה בתחום הטלוויזיה, האינטרנט והתקשורת באמצעות חברה פרטית אותה התכוונו לייסד.

בסמוך וביוזמת מר איתן בן אליהו, ניהלו היזמים משא ומתן עם הנתבעות להקמת ערוץ עסקים אשר ישדר תכנים מעולם העסקים, הכלכלה והמשפט על גבי פלטפורמות שידור שונות (להלן: "המיזם"). במסגרת המשא ומתן נכרת ביום 27.7.2006 הסכם בין המיזם "ערוץ העסקים (בהקמה)" לבין מר מיכאלי לפיו התחייב מר מיכאלי "לנהל את שלבי הקמת הערוץ בתקופת ההקמה הראשונית ובכלל זה להביא לכתיבתה של התכנית העסקית...שתיכתב עבור הערוץ", תמורת 45,000 ש"ח ששולמו על ידי הנתבעות. 

בסיום המשא ומתן ולאחר אחר הכנת תכנית עסקית, נכרת ההסכם. על פי תנאי ההסכם אמורים היו הצדדים להקים חברה בשם "ערוץ העסקים בע"מ" אשר באמצעותה יבוצע המיזם במימון הנתבעות. עוד נקבע בין הצדדים כי הנתבעות יחזיקו ב - 70% מהון המניות של החברה שתוקם ואילו היזמים יחזיקו ב - 30% מהון המניות של החברה שתוקם.

בסמוך לכריתת ההסכם פעלו הצדדים לקידום המיזם ובין היתר, ניהלו משא ומתן עם גופי תקשורת, ספקים ואנשי תקשורת ואף התקשרו עם אנשי תקשורת בהסכמים עליהם חתמו מר עמי גניגר מנכ"ל תיא תקשורת בע"מ (להלן: "מר גניגר") ואפי מיכאלי (להלן: "מר מיכאלי") שמונה כמ"מ מנכ"ל החברה שתוקם. לשלמות התמונה יצוין, כי בשלבים שקדמו לכריתת ההסכם ולאחר מכן, עד לפרישתו בתחילת חודש ינואר 2007, פעל מר קובי חיון (להלן: "מר חיון") מטעם הנתבעות לקידום המיזם יחד עם מר מיכאלי.

ביום 12.2.2007 הודיע מר גניגר ליזמים כי הנתבעות/המשקיעות החליטו על הפסקת המיזם (להלן: "הודעת הביטול"). בסמוך לאחר מכן פעלו מר מיכאלי ועדי דיאמנט, דירקטור בנתבעת 1 (להלן: "מר דיאמנט") שמונה על ידי הנתבעות לטפל בענייני המיזם לאחר פרישתו של מר חיון, להסדיר את התחייבויות המיזם כלפי גורמים שונים.

ביום 2.8.2007 ובהמשך לשיחות שנוהלו בין הצדדים, פנה בא כח היזמים אל הנתבעות במכתב בו טען כי ליזמים באופן אישי נגרמו נזקים בשל הפסקת המיזם ועל הנתבעות לפצות את היזמים בסך של 6,600,000 ש"ח. לצרכי פשרה, הסכים בא כח היזמים לסילוק טענות היזמים תמורת 400,000$. בהמשך ולאחר חליפת מכתבים הציע בא כח היזמים להעביר הסכסוך להכרעת בורר בהתאם לקבוע בהסכם, ואף הציע שמות של שלושה בוררים. מכתב זה נותר ללא מענה ומכאן התביעה שלפני.

תמצית טענות התובעים

         א.         הנתבעות היו שותפות להכנת התכנית העסקית שנערכה עוד קודם לכריתת ההסכם וממועד כריתת ההסכם עד להודעה על ביטולו לא אירע כל שינוי לרעה ולא התגלו כל עובדות או נתונים חדשים בקשר למיזם. למרות זאת, בחרו הנתבעות להתנער מהתחייבותן על פי ההסכם מספר שבועות קודם למועד שנקבע (1.3.2007) כמועד המאפשר את יציאתן מהמיזם בהתקיים תנאים מסוימים, ובכך הפרו את ההסכם באופן יסודי.

          ב.         במועד בו הודיעו הנתבעות על התנערותן מההסכם, היו בידי הצדדים הצעות מחברות הכבלים והלווין להתקשרות בתנאים אשר נמצאים בהתאמה לפרמטרים הקבועים בתכנית העסקית.

          ג.          בזמן אמת, לא תלו הנתבעות את ביטול ההסכם באי התקיימות התנאי המפסיק.

          ד.         עם ביטול ההסכם על ידי הנתבעות ניסו היזמים למצוא משקיעים אחרים אולם משקיעים פוטנציאליים סירבו להיכנס למיזם נוכח האופן בו ביטלו והסתלקו הנתבעות מהמיזם. בכך ירדה לטמיון העבודה הרבה שהשקיעו התובעים בקידום המיזם ובתוך כך אבד הסיכוי ליהנות מהרווחים שהיו צומחים לתובעים מהמיזם אילו היו הנתבעות מקיימות את התחייבותן להעמיד לטובת המיזם מימון במזומן ובאשראי בסך 2.2 מיליון דולר.

         ה.         נוכח הפרת ההסכם על ידי הנתבעות זכאים התובעים אליהם הומחו זכויותיהם של היזמים אלי בן אליהו וגבי בן אליהו, לפיצויי קיום, דהיינו חלקם בשווי המיזם כפי שהוערך בהסכמת הנתבעות זמן קצר לפני הפרת ההסכם על ידי הנתבעות. לחילופין זכאים התובעים לפיצויי הסתמכות כדי השקעתם במיזם.

תמצית טענות הנתבעות

         א.         בעת כריתת ההסכם שררה חוסר וודאות באשר להיתכנות המיזם ובכלל זה היה ספק אם ניתן להגיע להסכמה עם HOT ו -YES  בהתאם לפרמטרים שקבעו הצדדים בתכנית העסקית, לרבות באשר לחלוקת ההכנסות בין המיזם והחברות האמורות, הכנסות שהיו אמורות להיות עיקר ההכנסות הצפויות של המיזם. לפיכך, נקבע בהסכם כי במידה והחברה המשותפת שאמורים היו הצדדים להקים לא תתקשר עם HOT ו - YES עד ליום 1.3.2007 או מועד אחר שיוסכם על הצדדים, יהיה רשאי כל צד להפסיק את ההתקשרות לביצוע המיזם. לאחר שהנתבעות השקיעו מכספן סכום לא מבוטל בניסיון להקמת המיזם, לרבות תשלומים ששולמו לתובעים, התברר כי התכנית העסקית אינה תואמת את המציאות ובכלל זה התברר שלא ניתן להגיע להסכמה עם HOT    ו - YES משום שהצעות נציגי המיזם נדחו על הסף על ידי HOT ו - YES. לפיכך, היה ברור לצדדים שלא ניתן יהיה לחתום על הסכם עם  HOT ו - YES עד ליום 1.3.2007. נוכח מסקנה זו הגיעו הצדדים להבנה שאין כדאיות כלכלית לביצוע המיזם, ובפגישה מיום 12.2.2007 הודיעו הנתבעות על הפסקת ההתקשרות ביניהם לביצוע המיזם.

          ב.         הודעת הנתבעות על הפסקת ההתקשרות לביצוע המיזם הייתה בהתאם להוראות הדין וההסכם, תוך שהנתבעות הודיעו ליזמים, לפנים משורת הדין, שהן מתירות ליזמים להשתמש בתכנית העסקית ובתוצרים הקיימים של המיזם. הנתבעות אף התחייבו שלא להתחרות במיזם. 

          ג.          בישיבה שהתקיימה ביום 12.2.2007 הבין אף מר מיכאלי שלא ניתן יהיה לבצע את המיזם במתכונתו המתוכננת, וביקש מהנתבעות  לסייע לו ולשלם את התשלומים שידרשו לסגירת המיזם, לרבות תשלומים לעובדי המיזם. לאחר הפגישה האמורה פעלו הצדדים לסגירה מסודרת של המיזם, תוך שהתובעים לוקחים חלק פעיל בסגירת המיזם.

          ד.         הנה כי כן, בזמן אמת פעלו הנתבעות בהתאם לדין ולהסכם כאשר ביקשו להפסיק את ההתקשרות לביצוע המיזם וכך ראו זאת גם היזמים שרובם ויתרו על האפשרות לתבוע את הנתבעות. רק התובעים הפכו את עורם כחודש וחצי לאחר סיום ההתקשרות ופנו אל הנתבעות בדרישה לקבלת פיצוי עקב סגירת המיזם. משדחו הנתבעות את דרישת התובעים הוגשה התביעה כאן.